המוסד לביטוח לאומי - ויצמן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

החלטה

לא מדובר בטעות סופר.

כאשר ניתן פסק הדין, הסתמכתי על נוסח סע' 6 להסכם נספח א' לכתב התביעה, אשר משאיר ללא מענה את התשובה לשאלה, מאיזה מועד תצטבר על סכום הדרישה ריבית הפיגורים, מיום הדרישה או מהמועד שנקבע כמועד האחרון לתשלום סכום הדרישה (60 יום מיום קבלת הדרישה לפי ההסכם המקורי ו- 45 יום מיום משלוח הדרישה לפי התיקון המוסכם להסכם).

לנוכח השתיקה בסעיף 6 הנ"ל, סברתי, שבהעדר הסכמה מפורשת אחרת, יש לקבוע, כי ריבית הפיגורים, שהינה ריבית שיש בה גם אלמנט עונשי, תצטבר לקרן רק החל מהמועד האחרון, שקבעו הצדדים בהסכם שניתן לשלם בו את סכום הדרישה, ולא החל מיום הדרישה עצמו. כיוון שמאוחר יותר הוסכם על כך, שהמועד האחרון לתשלום יהיה 45 יום מיום משלוח הדרישה, קבעתי שהריבית תצטבר לסכום הדרישה החל מ45 יום לאחר מועד משלוח הדרישה.

איש מהצדדים לא הפנה אותי להסכמה מפורשת בכתב, לפיה במקרה של איחור, תתווסף ריבית לסכום הדרישה החל מיום הדרישה.

לאחר שהוגשה בקשה זו, חזרתי וקראתי בעיון את כל הנספחים להסכם המקורי ומצאתי, שבמכתב מטושטש, שנושא תאריך 2.3.86, אשר הופנה על ידי הלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי לחברות הביטוח וצורף להסכם המקורי ביחד עם הרבה מכתבים נוספים, נכתב, בין המלל הרב:

"פיגרה החברה בתשלום פרק הזמן העולה על 45 יום יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המקסימאלית על סכום התביעה, החל מיום הדרישה וכו"

משכך המצב, מן הראוי היה, שפסק הדין יינתן בהתאם. כיוון שכאמור לא מדובר בטעות סופר, אין באפשרותי להיעתר לבקשה זו ללא הסכמת הצד שכנגד.

עותק הבקשה ועותק מהחלטתי זו יועבר דחוף לב"כ הצד שכנגד לקבלת תגובתו.

מותב זה ממליץ לצד שכנגד להסכים לתיקון, שכן אילו תשומת לבי הייתה מופנית למכתב זה מלכתחילה כך הייתי פוסקת, ואין זה מן הראוי להטריד בנקודה זו את ערכאת הערעור.

המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' אב תשע"א, 30 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: